לפני מספר חודשים התקינו לי גשר על השיניים, כן, כן, בגילי המופלג, כמעט 47, אני מסתובבת בחודשים האחרונים כמו נערה עם חיוך מלא ברזלים.
מאז צעירותי יש לי רווח בשיניים שאני לא ממש חברה שלו, ההורים שלי לא חשבו על אפשרות של גשר או ביטלו אחת כזו, כי ככה ההורים שלי היו, פחות מודעים להשלכות על העתיד (אולי כולנו היינו כאלו בשנות ה 70 וה 80, עיין ערך חור באוזון, השמנת יתר, סרטן לסוגיו ועוד, אבל זה עניין להמון פוסטים אחרים, בהזדמנות).
ובבגרותי, תמיד היו דברים אחרים בסדרי העדיפויות, אם כלכליים ואם משפחתיים, ובכל פעם כשהנושא עלה תמיד איכשהו בטלתי אותו או דחקתי אותו חזרה למעמקי המוח על אף שהפריע לי מאוד. הפריע לי עד כדי כך שהפסקתי לחייך בפה מלא ולאחר מכן הפסקתי לחייך בצילומים, בשנים האחרונות כל פעם שהסתכלתי בראי ראיתי רק את הרווח בשיניים.
מה עשיתי? לפני כשנתיים פניתי לייעוץ אורתודנטי, התחלנו תהליך בדיקה, מבנה צילומים, ואז נבהלתי מהשינוי, מאורך התהליך, מההשלכות במהלך התקופה, ההגבלות באכילה, התירוצים לגבי המראה ועוד.
לפני חצי שנה, לא יכולתי לשאת את זה יותר, קמתי ועשיתי.
בהתחלה ההתקדמות והשינוי היו גדולים וככל שחלף הזמן, השינוי מזערי והסבלנות פוקעת.
אבל מדוע אני מספרת את זה ואיך העניין הזה קשור לכושר ותזונה נכונה? אז זהו שהוא קשור לקבלת החלטות, לעשיית שינוי, לקחת אחריות על הבריאות שלי, לסבלנות וסובלנות כלפי עצמי וכלפי התהליך.
יישור שיניים, בדומה לירידה (בריאה!) במשקל ובניית כושר גופני, לוקח זמן, זהו תהליך ארוך. אנחנו מתקשים לדמיין איך תראה התוצאה, על אף שבפנטזיה התמונה שם. התהליך דורש מאתנו ויתורים, לעמוד במגבלות ובעיקר אורך רוח וסבלנות.
אנחנו נדרשים לעשות התאמות במהלך התהליך, הקצב לא תמיד מוצא חן בעינינו ולעיתים התהליך תקוע.
ההבנה בנקודה מסוימת בחיים שזה הזמן להכנס לתהליך, נפילת אסימון מרשרשת שאומרת ״אם לא עכשיו, אימתי?״ ובעיקר, לאהוב את עצמך מספיק על מנת לקחת על עצמך את המחויבות בדיוק בנקודת הזמן הזו כי אי אפשר להמשיך אחרת.
לא לייסר את עצמך על כך שלא עשית זאת קודם כי כנראה שלא היית בשלה לכך והתוצאות היו אחרות.
לדעת שאין פתרונות קסם שבאמת עובדים, אין תוצאה מידית אבל שהמטרה שווה את המאמץ.
האם גם לכם יש גשר שאתם חולמים לחצות?
שתפו אותי – מאיזה שינוי אתם נמנעים? מה עוצר אתכם? ואם אוכל לעזור לכם בהרגלי הכושר והתזונה שלכם.
רוצה להתעדכן בכל פעם שיש לי מה להגיד על כושר מוטיבציה ואורח חיים בריא?הרשמי לבלוג
19 תגובות
השארת תגובה
איילת הנהדרת!
לקחת משהו ״קטן״ כביכול עבור מי שקורא מבחוץ ומיקדת את הבעיה בצורה מדוייקת ביותר. יש הרבה דברים בחיי שאין לי שום מחסום בשביל לעבור את הגשר, לעומת כמה דברים שבאמת קשה לי איתם והדבר היחידי שאני רואה במראה זה את אותו מרווח שתיארת ולא דבר אחר.
כתבת מקסים. תתחדשי על האתר
תודה נתלי היקרה, זו כל הכוונה, לקחת דברים מהיום יום של כולנו ולהראות איך זה מתקשר לכושר, מוטיבציה והנעה לפעולה
פוסט מעולה באתר יפהפה!
לכל אחת הרווח (בין השיניים) שלה… ואת, יש לך את האומץ להחליט, לעשות וגם לשתף.
אין ספק שאת הבנאדם שיכול להוביל אנשים בתהליך של צמיחה פיזית, שהיא בהכרח גם מנטלית.
תודה יקירתי. אכן להיות בכושר זה לא רק ספורט, זה מעיד על כח התמדה, נחישות, מוטיבציה, תכונות שכדאי לאמץ בכל תחום בחיים, והנה רעיון לפוסט נוסף… תודה 😘
איזה פוסט מעולה. אהבתי את התמונות אהבתי את ההקבלה, כל כך לא צפוי
תודה תמי, שמחה שאהבת
אוי, איילת, איך נפלת לי כאסימון מצלצל עם הפוסט הזה.
קודם כל הצילומים – אליפות. כל כך מקפיצים את ההבנה – כי בעצם כל התהליכים שאנחנו עוברים הם גשרים גדולים, שלפעמים מעבירים אותנו מעל מים סוערים ולפעמים רק מסמנים דרך במעבה היער. וכל שינוי הוא מעבר גשר מהנקודה שבה היינו לנקודה שאליה אנחנו שואפים. (ותודה שאין תמונה של באנג’י או קפיצה למים או משהו מפחיד אחר)
הפוסט הזה תופס אותי בנקודה בחיי שבה הגשר הוא קפיצה עסקית גדולה שיש בה הכל – פחדים מהשינוי, רצון שזה כבר יהיה, עיכובים ותקיעות, וצורך ב ה מ ו ן סבלנות ואורך רוח.
ת ו ד ה !
חיה אהובה שלי, שמחה להפיל אסימונים עבורך, אכן גשר מסמן תהליך, מעבר, שינוי וכל מה שאלו צופנים בתוכם, לעיתים הוא ארוך ומייגע, לפעמים קצר ומהיר, יכול להיות רעוע ומתנדנד או חזק ובטוח, כל אחד והגשר שהוא ניצב לפניו וכל שינוי מתחיל בצעד קטן לעבר הגשר וגם זה כבר רעיון לפוסט נוסף. תודה
פוסט נהדר !!
אני כל כך מזדהה עם הקושי הזה של כמה זמן לוקח השינוי.
כשאני כבר מחליטה שאני רוצה שינוי, אני רוצה אותו כאן ועכשיו !
לכן תהליכי הרזיה, כניסה לכושר וכולי, תמיד היו לי מאתגרים.
ולאט לאט הבנתי בדיוק את מה שכתבת. הכי טוב הזמן הזה.
ככה השינוי מוטמע בנו ונשאר לאורך זמן.
תודה על פוסט מעולה עם תמונות מצויינות 🙂
אומרים ששינוי מוטמע בנו לאחר 21 יום שאנחנו מקיימים אותו רצוף אז אכן זהו תהליך ארוך מאוד ואם אנחנו מחלקים שינוי גדול לכמה שינויים קטנים התהליך רק מתארך אבל זהו התהליך הנכון והבריא לנו, פיזית ונפשית. תודה על תגובה נהדרת
איזה כיף של תובנות ותודה לך, איילת, על השיתוף והפתיחות, למען נשכיל ונצעד מצויידים בכח עזר למטרות שלנו, לצמיחה שלנו.
ובכלל, לא ראיתי את הגשר בשיניים… הוא נמצא בלסת התחתונה, לא? וממש לא מורגש. זה מראה איך בעינינו הדברים שמפריעים לנו מזדקרים כאצבע שלופה.
ואולי, אולי, בפעם הבאה שמשהו יפריע לי, אסתכל עליו בחצי חיוך ובקריצה ואשאל אותו: מה באת ללמד אותי? איזה גשר באת להעביר אותי?
אוהבת, איילת
איילת מקסימה, נהנית כל כך לקרוא את התגובות והתובנות שלך. תודה
אם לא עכשיו, אימתי?
פוסט משובח. מעניין. מקורי. ובעיקר, נכון.
יודע מה “הרווח של השיניים אצלי”. מקווה להתמודד איתו בעתיד הנראה לעין. עזרת. שאפו.
תומר היקר, אני בטוחה שאתה יכול לכל “רווח בשיניים” שיצוץ, איזה כיף של תגובה. תודה רבה
איילת יקרה,
איזה פוסט מעולה ומעורר השראה.
חיברת בכישרון רב בין הפחדים שלנו לתהליכים שאנחנו צריכים לעבור ולגשרים שמובילים אותנו בדרך.
והצילומים… נפלאים.
טנקס מותק, היה כיף לקרוא
אושרה יקרה, איזה כיף לקרוא את התגובה שלך! מזהה את הגשרים? כולם צולמו על ידי בטיולים ברחבי הגלובוס (-:
איילת כתבת מקסים, כלכך מזדהה אבל עדיין מתקשה ליישם…. נגעת בדיוק בגשר אותו אני מנסה כבר שנים רבות לחצות…
מירי יקרה, ההזדהות וההבנה הם כבר צעדים קטנים לעבר חציית הגשר, אם תרצי נוכל לעשות זאת יחד 😍
עוד פוסט משובח.
תודה!