אם אפשר היה לצלם עכשיו ממש את הגוף שלי מבפנים זו היתה יכולה להיות תמונת מוטיבציה והשראה מושלמת. ולא אני לא מדברת על צילום רנטגן או סי.טי שמראה את האיברים הפנימיים שלי, לא לזה אני מתכוונת, אני צריכה מצלמה שיכולה להציג את התחושות שיש לי עכשיו בגוף.
אנסה לתאר לכם את המצב שלי עכשיו (אזהרה – זה לא יהיה תיאור עדין), אני מיוזעת, השיער שלי אסוף אך פרוע, ללא איפור, מותשת ומרגישה כל שריר בגוף ואפילו רעדו לי הרגליים בהליכה לכיוון הרכב, אבל בפנים, בפנים שמח, מקפץ, בפנים מאושרת עד הגג, בפנים מרוצה מעצמי ואפילו גאה, בפנים אני מרגישה חזקה, בעלת כח רצון גדול וידיעה שיכולה לעמוד באתגרים וקושי. עכשיו אתם מבינים מה אני מנסה לשקף בצילום? למה אני רוצה להנציח את הרגע בתמונה?
אבל אולי כדאי להבהיר משהו, אני הרי מאמנת כושר, איך יכול להיות שאני צריכה לעשות משהו כל כך חריג בשביל שתהיה לי מוטיבציה לצאת להתאמן?
אז בואו אני אספר לכם משהו, אבל בסוד, בתקופה האחרונה לא הצלחתי להתאמן כמו שצריך, כמו שאני אוהבת שהגוף שלי בכושר, כלומר כן התאמנתי את האימונים שאני מעלה לאתר יום יום, אבל אני גם אוהבת פעמיים-שלוש בשבוע ללכת לחדר הכושר ולבצע שם אימון שמאתגר אותי ומאפשר לי לכבוש מטרות חדשות.
אז מה היה בתקופה הזו? כן, כן, היו החגים, היתה לי יומהולדת (את פוסט היומהולדת אפשר לקרוא כאן), היו סופי שבוע בבתי מלון, ארוחות במסעדות, הייתי חולה, האתר עלה לאוויר והעשייה בו, הכתיבה, הצילומים שאבה את כל כולי ובעיקר היה וויתור עצמי כי הרי ברור שכל מה שכתבתי בשורה הקודמת הוא רק תירוץ אחד ארוך ומשמים שלא מעניין אף אחד.
אז אני מחפשת להבין מהי המוטיבציה שלי ו/או איך אני גורמת לה להתניע ובכלל, מהי מוטיבציה?
אז ההגדרה הלשונית היא מוטיבציה=דחף לפעול, כוח הנעה, התמדה=עשייה הנמשכת לאורך זמן, נחישות=כוונה להשיג את המטרה, החלטיות, נחרצות, רצון=תכונה של התודעה ומאפיין של פעולות אשר התבצעו בכוונה תחילה.
כלומר מה שאני מחפשת הוא דחף לפעולה הנמשך לאורך זמן בכוונה תחילה להשגת המטרה.
אני תוהה האם דחף הזה/המוטיבציה זה משהו שאפשר לתרגל כמו שריר או שזה משהו שנולדים איתו?
בתור מאמנת כושר אנשים מצפים שתמיד תהיה לי מוטיבציה להתאמן ושתמיד אהיה בשיא הכושר, אממממ….הנה גיליתי לכם שיש לי נפילות. אז איך חוזרים לדרך הישר, או איך בונים מוטיבציה מלכתחילה?
מה גרם לי בשבוע האחרון כן ללכת ולהתאמן על אף שממש, אבל ממש, לא היה לי חשק?
בשלישי שעבר קבעתי ללכת להתאמן יחד עם אח שלי, נשבעת לכם שכמעט הברזתי לו ברגע האחרון ובסוף תפסתי את עצמי בידיים ואמרתי "אילת את עושה פדיחות, אמרת שתלכי, יאללה, עכשיו!" קמתי והלכתי!
יצאתי מהאימון הזה מחוייכת, חשבתי לעצמי כמה זה קל בעצם, מה זה דורש ממני? שעה, שעה אחת מהיממה שלי שלאחר מכן אני ללא יסורי מצפון, ללא חרטות ושמחה ונינוחה.
ביום שישי בבוקר כשהתעוררתי והתלבטתי אם ללכת למכון, חשבתי על התחושה הזו שהיתה לי אחרי האימון הקודם ובנוסף קבעתי עם חברה להפגש לארוחת בוקר אז שכנעתי את עצמי שאני חייבת "להרוויח" את ארוחת הבוקר הזו וכך היה, מהאימון הזה כבר יצאתי לא סתם מחוייכת, ממש מאושרת, הרגשתי את האנרגיות הטובות שהוא מילא אותי וממש ריחפתי לי לרכב ובהמשך היום כולו, אמרתי לעצמי שאני חייבת לזכור את התחושה הזו להמשך השבוע.
וכך היה גם ביום שלישי האחרון, כבר לא היו תרוצים, על אף שהמציאות קצת היתה נגדי, במפתיע הייתי חייבת להכניס את הרכב למוסך וכל תכנון היום שלי התחרבש בגלל זה, אבל על אף מצב הרוח העכור והעצבים ואולי בגללם, לא ויתרתי, הזכרתי לעצמי את התחושה הנפלאה הזו אחרי שאני מסיימת אימון ואמרתי לעצמי, תלכי, תתחילי, זה כבר יגיע. כך היה וכל כך שמחתי בי שהתעקשתי.
אז מוטיבציה? מסתבר שאין מישהו בעולם שיש לו מוטיבציה כל הזמן. בסופו של דבר, מוטיבציה היא התמדה, החלטה, להתנתק מהרגש, לקום ולעשות, לסמוך על עצמך שכשתגיעי לשם ותתאמני בנחישות המוטיבציה כבר תגיע מעצמה ואם לא בפעם הזו אז בפעם הבאה או בזו שאחריה, בסופו של דבר האימון והתחושה הטובה שמספק לך יהפוך להרגל והמוטיבציה תהיה חלק ממנו וממך.
אני בטוחה שכל מה שנכתב פה יכול להתאים לא רק לאימון וכושר אלא למוטיבציה בחיים בכלל – ניקוי הבית (אוי כמה שכנוע עצמי אני צריכה פה), סידור ארונות (כנ"ל פה), הכנת שיעורי בית (הייתי שם), מטלות, בישול ועוד.
מתי אתם מרגישים חוסר מוטיבציה ואיך אתם משכנעים את עצמכם לקום ולעשות? אשמח אם תשתפו אותי בשיטות שלכם.
אלופת האלופות, מעלת המוטיבציה האולטימטיבית… וכשאין מוטיבציה פנימית יש מוטיבציה חיצונית – אילת סער… תודה לך על מי שאת
תודה אהובה… מדי פעם גם אני זקוקה לזריקת מוטיבציה כמו התגובה שלך ❤️
מזל שלנו יש אותך כדי להעלות מוטיבציה ולהתמיד😊💪🙏
אלוםה שאת
תודה לך שאת נותנת לי מוטיבציה להמשיך 🌼
מזל שלנו יש אותך כדי להעלות מוטיבציה ולהתמיד😊💪🙏
אלופה שאת
איזה פוסט חשוב! השבוע ישבנו אני ובנזוגי אחד מול השני ביום שישי בבוקר תוהים מה לעשות, שוב ללכת לבית הקפה שלנו? דירבנתי אותו לנעול נעלי ספורט ויצאנו להליכה זוגית של 5 קילומטרים! זה היה כיף. תמיד יותר טוב לעשות את זה ביחד
שישי בבוקר? קודם כל #5_דקות_בשישי 😌 ואחר כך כל השאר לא?! ספורט זוגי זה כיף במיוחד, כח הכבוד לכם, ככה גם הרווחתם את ארוחת הבוקר הזוגית
מוטיבצייה, מילה מחוללת. בסך הכל היא מבקשת מאיתנו לקום ולעשות. הכי פשוט שיש…לא?
תיארת להפליא את הלך הדברים שקורים לנו ביום יום סביב המילה הזו. וכנראה בלי להסס לוותר היא המילה המשלימה שלה. הסימוס שלך עם דביר הוא בעיני דוגמא מעולה לשתי המילים האלו. תמצית התורה כולה.
שנתיים שאני לא שם… במוטיבצייה לכושר. פעם לפני לא הייתי מהמוותרות. נהפוך הוא..קיץ גשם בוץ. 3 פעמים בשבוע אני הולכת, רצה, מתאמנת, טניס… עד שהברך שלי אמרה את דברה ולאחר ניתוח לא פשוט נגמרה לי המוטיבצייה. אני מרגישה היום שאני על הגבול הדק בין להמשיך לוותר לבין לחזור חדורת מוטיבצייה. הפוסט שלך איילת כל כל מיטיב. מלא כנות וחדור מוטיבצייה ממקום מיטיב ולא מלחיץ…ממקום שעושה לי באופן אישי טוב בלב ובראש.
לוקחת ממנו הרבה. תודה רבה!
ואוו, תמרי, התרגשתי לקרוא את התגובה שלך, כאן ובבלוג. אשמח לעזור לך לחצות את הגבול לכיוון הנכון, הבריא, הפעיל. וויתור הוא בכלל לא אופציה לדעתי ויש הרבה דרכים איטיות, בונות, מתאימות לקצב שלך שאפשר להניע את המוטיבציה שוב, כי אם כבר היית שם אז יותר קל לחזור. תודה לך 💟
פוסט נהדר, וכל כך מדוייק בתזמון שלו.
כל כך כיף ונעים וממלא מוטיבציה לפגוש את האמת שנמצאת שם בפנים.
האמת שיש בתוך כל אחת מאיתנו.
יש ימים כאלה. ויש ימים כאלה.
תקופות כאלה וכאלה.
תודה!
צודקת. הכוונה כמובן לדעת להתרומם גם מתוך הימים הפחות טובים, שאז צריך להפעיל את "הכלים הכבדים" בשביל המוטיבציה. תודה אהובה
וואו איילת … חוסר מוטיבציה – סיפור חיי. תמיד אני אומרת שלו רק הייתה זריקה של מוטיבציה- הייתי לוקחת מנה כפולה. החיים שלנו כל כך עמוסים ומעייפים שכשזה מגיע לדברים החשובים כמו ספורט ותזונה ובכלל זמן לעצמינו- אנחנו מרשים לעצמנו לוותר. תודה על פוסט חשוב
אהובה, זריקת מוטיבציה היא עניין וירטואלי לחלוטין, מה שמונע מאיתנו לקום ולעשות זו עצלות, הרגל, שיגרה, חשש לצאת מאזור הנוחות אבל את הרי הראשונה שיוצאת מאזור הנוחות למען עזרה ונתינה אישית כל כך גדולה, תארי לך שהספורט והתזונה הנכונה הם אלו שהיו עומדים בינך לבין הצלת נפש חסרת ישע הרי היית מוצאת את הזמן והכוחות, ברור לא?! עכשיו דמייני לך שהנפש הזו היא את. אנחנו חייבות לטפל ולתחזק את עצמנו על מנת שיהיו לנו כוחות לטפל באחרים… תחשבי על זה ❤️
איילת, נעים להכיר. הפוסט מקסים. כמי שמתמידה כבר כמה שנים ב-6 שעות כושר שבועיות, אבל מדי פעם בכל זאת מוותרת לעצמי, מאוד התחברתי אליו. כל כך הרבה פעמים אני מתלבטת, אם לוותר על שעת שינה או רביצה בערב על הספה לטובת אימון, ובשנייה שעליתי על המסלול אין לי מושג למה ואיך חשבתי לוותר. בפסיכולוגיה חיובית אומרים שצריך 21 ימים רצופים של עשייה מסוימת כדי להפוך אותה להרגל. אני מאוד מאמינה בזה. תודה!
נעים גם לי 😄. את לגמרי צודקת, ברגע שאת שם בכלל לא ברורה ההתלבטות שלפני. זה נכון שצריך 21 ימים רצופים בכדי לקבע הרגל, לצערנו, צריך הרבה פחות בשביל לשבור את אותו ההרגל.