ריצה היא לא הבחירה הראשונה שלי לאימון כושר, אני לא מהמכורים לריצה ובדרך כלל כשאני יוצאת לרוץ זה אומר שאני צריכה לחשוב, לנקות את הראש, שאני עצובה או מוטרדת. לא תתפסו אותי רצה עם אוזניות, אני רצה בשביל למצוא את השקט, להרגיע את הקולות שמרעישים בראש או שמעיבים על הנשמה, סוג של מדיטציה.
אבל תמיד, בלי קשר למצב הרוח וללא יוצא מן הכלל, כשאני נמצאת במקומות שהם לא הבית, אני יוצאת לרוץ בהם לפחות פעם אחת, להרגיש את השבילים כמו המקומיים, קצת ללכת לאיבוד ברחובות בדרך לפארק מקומי או על גדת נהר, צוברת קילומטרז' סביב העולם וחולמת שבסוף גם אקיף אותו.
לאו דווקא בחו"ל, גם בארץ, אם נמצאת בצפון, בדרום או בירושלים ללינה של לילה אחד לכל הפחות, אני יוצאת לרוץ.
בשישי האחרון הייתי בצפון בקיבוץ גדות, התכוונתי לרוץ על גדת הירדן בין גשר בנות יעקב לגשר הפקק אך היה קר וערפילי ובמקום להגיע לגדת הנחל רצתי על כביש 918 והדרך הסובבת את קיבוץ גדות.
בטיול האחרון שלי נסעתי לריביירה האיטלקית ולטוסקנה, שם רצתי לאורך החוף במקום נפלא שנקרא קיאברי, (אחרי שערב לפני כן אכלתי את הפיצה הכי הכי טעימה אי פעם!) ובהמשך הטיול רצתי בטוסקנה
בפסח האחרון נסעתי עם שני ילדיי לטיול לפני הגיוס של הבן שלי. 4 שבועות מופלאים בארה"ב, חוף מזרחי ומפרץ מקסיקו, הרבה מסלולי ריצה נהדרים ובכלל אימונים מעולים בפארקים ובחדרי המלון (כי מבחינתי אפשר להתאמן בכל מקום, על כך בפוסט כאן).
ואתם יודעים, לא חייבים לרוץ, אפשר גם ללכת, העיקר להיות בתנועה, בחוץ, לחוות מקומות חדשים דרך הרגליים.
ספרו לי על מסלולי ריצה מיוחדים שמצאתם בארץ ובעולם
ואם יש לכם תמונות אשמח אם תשתפו בתגובות.
איילת הטיילת 🙂
לפני הכל התמונות פה נפלאות, כולל התמונה הראשית של הכביש עם המסלולים הממוספרים (שהכניסה אותי לפוסט).
אני כ"כ מזדהה עם המשפט "להרגיש את השבילים כמו המקומיים" זה בדיוק אני רק בהליכה (אמרת שאפשר גם בהליכה אז הרשתי לעצמי 🙂
והנה עובדה אחת עלי שלא ידעת – מילדותי ועד סיום התיכון התאמנתי בריצות בינוניות, אפילו אהבתי את זה,
את רגעי השקט האלו (אז עוד לא היו אוזניות) שהייתי מריצה לי סרטונים של מחשבות שמנקים את הראש.
איפה הם הימים ההם ? אולי בזכותך אחזור להתאמן
תודה על עוד פוסט נפלא